תקציר גיליון כתב העת "פלסטיין-ישראל ג'ורנל", חוברת ,33 גיליונות 1 ו,2
- "מה יש לעשות עכשיו“
הגיליון עוסק בשאלה המרכזית "מה יש לעשות עכשיו?", ומפרט את המסלולים הדיפלומטיים, המשפטיים והמבניים ליציאה מהמבוי הסתום הפוליטי בעקבות מלחמת עזה והפסקת האש באוקטובר .2025 הפרסום מביא לבמה אחת ניתוחים של מדעני מדינה, מומחים משפטיים ומנהלי משא ומתן לשעבר, ומציע ביקורת רב-תחומית על כישלונות העבר, תוך תמיכה במעבר מכריע מניהול סכסוכים לפתרון סכסוכים, ובכך מספק מפת דרכים מעשית לשחקנים אזוריים ובינלאומיים. חברי המערכת של פלסטיין-ישראל ג'ורנל רואה בגיליון כפול זה התערבות אסטרטגית מול קהות "ניהול הסכסוכים" ששלטת בפוליטיקה ישראלית והבינלאומית במשך 30 שנה. אנו מציעים כאן "מפת דרכים לתקווה", לא רק אוסף מאמרים, אלא סינתזה קפדנית המיועדת לדיפלומטים, חוקרים ומנהיגי החברה האזרחית החייבים לנווט במבוי סתום פוליטי זה. כדי להתקדם, עלינו להימלט ממעגל "ניהול" הסבל ולפנות לעבר פתרון אסטרטגי של הסכסוך. עם זאת, ארכיטקטורת השלום אינה יכולה להיבנות על בסיס של ריקבון רעיוני ומשפטי. כדי להבין את הפתרון, עלינו תחילה להתעמת עם ההידרדרות של המסגרות המשמשות לתיאור האנושיות המשותפת שלנו.
סקירה כללית
גיליון זה של כתב העת Journal Israel-Palestine מציע התערבות אסטרטגית ורב-ממדית שנועדה לשבור את השיתוק המושרש זמן רב של הסכסוך הישראלי-פלסטיני. הגיליון, המאורגן סביב שבעה עמודי תווך - שפה וחוק; סיום השליטה; ארכיטקטורה דיפלומטית; ממשל ובניית מדינה; עתיד פוליטי; לקחים השוואתיים; וביטחון אנושי והגנה על החברה האזרחית - עוקב אחר האופן שבו ריקבון לשוני, שחיקה משפטית וצנזורה עיוותו את הבנת הציבור; כיצד עשרות שנים של "ניהול סכסוכים" ביססו שליטה במקום לפתור אותה; וכיצד הפרמטרים הדיפלומטיים הידועים של שלום נותרו חסומים על ידי פחדנות פוליטית ואסימטריה מבנית. הוא מציג ארכיטקטורה קפדנית להתאוששות ולבניית מדינה, וממפה את הצעדים המוסדיים והכלכליים הנדרשים לריבונות פלסטינית, בעוד ניתוחים פוליטיים משרטטים את הנופים המשתנים בישראל, פלסטין, ארה"ב ואירופה שיעצבו את העשור הבא. לקחים השוואתיים מבוסניה מזהירים מפני מסגרות שלום נוקשות, ותובנות פסיכולוגיות חושפות כיצד השפלה, טראומה ופחד צבאי מנציחים מעגלי אלימות. הנושא, הנובע מפעולות של החברה האזרחית וקריאות בינלאומיות דחופות לעצירת הפיצול הטריטוריאלי, מהווה קריאה מאוחדת להחליף את הקיפאון באסטרטגיה עקרונית ומבוססת זכויות המסוגלת לשנות את מסלולו של הסכסוך.
המאמרים הבאים מפיחים חיים בשבעת העמודים הללו; כל אחד מהם מציע זווית ניתוח ייחודית ותורם לחזון האסטרטגי המגובש של הגיליון. יחד, הם ממפים את הממדים המשפטיים, הדיפלומטיים, הכלכליים, הפוליטיים, הפסיכולוגיים ואלו הנוגעים לחברה האזרחית – הנדרשים כולם כדי לעבור מניהול משבר להסדר מדיני בר-קיימא.
במאמרו "שפת הפשע", מציע מיכאל ספרד – עורך דין ישראלי העוסק בזכויות אדם – התבוננות עצמית נוקבת על האופן שבו הפכה השפה העברית, שהייתה בעברה כלי לביטוי הומניזם ויצירה, לאמצעי המעניק לגיטימציה להרס, לשימוש בלשון מכובסת ולשחיקה מוסרית. על פעילי זכויות האדם – גם כאשר קולם נשנק תחת עול האכזריות של התקופה – להמשיך ולהשמיע דברים בבהירות מוסרית, עד אשר השפה העברית והמציאות הפוליטית שהיא משקפת יוכלו להיטהר, וזאת באמצעות סיום האלימות וקיומו של חשבון נפש לאומי כן ואמיתי.
במאמר "Ending Control, Not Managing Conflict: Palestine Liberation and the Future of Israel Palestine", ד"ר קרול דניאל קסברי, חוקרת בעלת ניסיון של למעלה מ-25 שנה בפיקוח על יוזמות לפתרון סכסוכים עולמיים, מציגה ביקורת קפדנית על המסגרות הדיפלומטיות המסורתיות השולטות באזור. היא טוענת שעשרות שנים של "ניהול סכסוכים" דיפלומטי נכשלו משום שהתעלמו מהאסימטריה הבסיסית של הכוח, ואפשרו לממשלות ישראליות עוקבות להרחיב את שליטתן תוך שהותירו את הפלסטינים נתונים למבנה שליטה מתמשך וחי.
במאמר "עשיית שלום זה לא מדע טילים", דניאל סי. קורצר, שגריר ארה"ב לשעבר במצרים ובישראל ופרופסור למדיניות המזרח התיכון באוניברסיטת פרינסטון, טוען כי הפרמטרים המרכזיים של חלוקה לשתי מדינות ידועים וזמינים בקלות, אך הדרך לשלום חסומה על ידי היעדר עמוק באומץ פוליטי, כשלי מנהיגות מכל הצדדים וטראומה פסיכולוגית עמוקה.
במאמר "הנחיות למשא ומתן לשלום בין ישראל לפלסטינים", פרופ' יאיר הירשפלד, מאדריכלי תהליך אוסלו, ופרופ' רפאל כהן אלמגור, חוקר פוליטי ומשפטי, מזקקים למעלה מארבעה עשורים של משא ומתן ערבי-ישראלי ותהליכי שלום עולמיים השוואתיים למסגרת אסטרטגית לדיפלומטיה עתידית. המחברים טוענים כי שלום בר-קיימא הוא תהליך מתמשך של שינוי סכסוך שאינו מסתמך אך ורק על כישורי משא ומתן, אלא על הכנה קפדנית, ניהול ממושמע, תכנון יישום עמיד וגיבוי אזורי ארוך טווח.
במאמר "מהסטטוס קוו להתאוששות כלכלית ולקיום מדינה", ד"ר מאהר אל-כורד מתווה מפת דרכים כלכלית ומוסדית מקיפה שנועדה להוביל את פלסטין מההרס הקטסטרופלי של מלחמת אוקטובר 2023 לעבר פתרון שתי מדינות ריבוני ובר-קיימא. באמצעות גישת "הנדסה הפוכה", אל-כורד מתחיל במטרות הסופיות המוגדרות של ריבונות ומדינה, ועובד אחורה כדי למפות את שלבי המעבר המדויקים הנדרשים להשגתן: שלב הקמת המדינה ושלב המקרו-כלכלי של מעמד הקבע.
במאמר "זה עדיין הכיבוש, טיפש!" (!It's Still the Occupation Stupid) ד"ר טוני קלוג – לשעבר יועץ בכיר לענייני המזרח התיכון ב"קבוצת המחקר של אוקספורד" (Oxford Research Group) ומי שתומך בחלוקה לשתי מדינות מאז מלחמת 1967 – טוען כי הכיבוש הישראלי המתמשך הוא הגורם השורשי והחשוב ביותר לסכסוך האזורי ולביטוייו האלימים. המאמר מציג ביקורת מפורטת על יוזמות מדיניות מורכבות ומסורבלות, וקורא לחזור לדרישה הישירה והברורה לסיום הכיבוש.
במאמר "התרחקות משנאה ומאלימות: לעבר מרחב של תקווה ואופקי שלום פתוחים", מציג זיאד אבו זיאד – ממייסדי ועורכי כתב העת "פלסטין-ישראל ג'ורנל" (The Palestine-Israel Journal) עורך דין, ולשעבר שר ואיש צוות משא ומתן ברשות הפלסטינית – ביקורת נוקבת על הסטטוס-קוו הנוכחי, לצד מתווה מעשי למעבר ממלחמה הרסנית לפתרון מדיני ויציב. המאמר עוסק בגורמים ההיסטוריים שהובילו למשבר הנוכחי, בכישלונותיהן של יוזמות מדיניות מהעת האחרונה, ובצעדים החיוניים הנדרשים לכינון שלום בר-קיימא.
במאמר "חיבור המאבק המשפטי למאבק הפוליטי כדי להתייצב בצד הנכון של ההיסטוריה בכל הנוגע לפלסטין", בוחן מייקל לינק – פרופסור אמריטוס למשפטים מקנדה והשליח המיוחד לשעבר של האו"ם לזכויות אדם בשטחים הפלסטיניים – את נקודת המפגש הקריטית בין המשפט הבינלאומי לבין התנועה הפוליטית לשחרור פלסטין, וכן את האתגרים הניצבים בפני פעילי זכויות אדם בבואם ליישם את המשפט הבינלאומי בהקשר של הסכסוך הישראלי-פלסטיני.
במאמר "פתרון מיידי של הסכסוך הוא התשובה היחידה לשאלה 'מה הלאה?'", מציגה סוזי בכר – העורכת האחראית של כתב העת *Palestine-Israel Journal * *ומנהלת התקשורת של "קבוצת העבודה המדינית" (Policy Working Group) – ביקורת נוקבת על תכנון הדרגתי ל"יום שאחרי". היא טוענת כי המסלול המדיני הנוכחי נשען על אשליה שלפיה הפלסטינים יסתפקו בצעדים קטנים קדימה – שעשויים להתאפשר תחת ממשלה ישראלית חדשה – מבלי להכיר בכך שהמשך הכיבוש משמעו המשך האלימות.
במאמר "מפת דרכים לתקווה: מה יש לעשות כעת – שתי מדינות או שנאה אינסופית: הבחירה הניצבת בפנינו", משלב ד"ר חסן אבו ליבדה – פוליטיקאי, כלכלן, סטטיסטיקאי ושר פלסטיני לשעבר – את ניסיונו האישי במשא ומתן עם מומחיות מוסדית, כדי להתוות תוכנית שלום מקיפה המבוססת על חמישה מסלולים. הוא טוען כי הסטטוס-קוו אינו בר-קיימא מבחינה פיזית ופסיכולוגית, ומציג בחירה בין הפחתת מתיחות המובילה לפתרון שתי המדינות, לבין הידרדרות לסכסוך מתמיד ולמשטר אפרטהייד.
במאמר "ערפל העתיד: תרחישים לתפקידה של ארה"ב בסכסוך הישראלי-פלסטיני", ד"ר בועז אצילי, פרופסור למדיניות חוץ וביטחון גלובלי ב"אמריקן יוניברסיטי" (American University) מתווה ארבעה תרחישים עתידיים אפשריים לשנת .2030 במקום לעסוק בנבואות, אצילי מנתח כיצד שילובים שונים של הנהגה בוושינגטון )רפובליקנים מול דמוקרטים( ובירושלים )ממשלה בראשות נתניהו מול ממשלת מרכז( יכתיבו באופן יסודי את כיוונו של סכסוך זה, המתאפיין באי- סימטריה קיצונית.
במאמר "הבחירות הקרובות בישראל: מעבר למאבק הכוחות בין נתניהו ליריביו", ראסים עבידאת – פעיל פוליטי פלסטיני ממזרח ירושלים, בעל טור בעיתון היומי "אל-קודס" ואסיר פוליטי לשעבר – מנתח את השינוי המבני העמוק המגולם בבחירות הקרובות לכנסת. עבידאת טוען כי בחירות אלו אינן התמודדות פוליטית שגרתית, אלא נקודת מפנה היסטורית החושפת את גבולות כוחה הצבאי של ישראל ואת תלותה האסטרטגית הגוברת בארצות הברית.
במאמר "איזה שינוי תביא עמה 'ממשלת השינוי'?", מוסי רז – חבר כנסת לשעבר מטעם מרצ ומנכ"ל "שלום עכשיו" לשעבר – מנתח את הסיכויים הריאליים, האתגרים והאילוצים החמורים העומדים בפני קואליציה אפשרית שתקום לאחר עידן נתניהו. רז טוען כי אף ש"ממשלת שינוי" מייצגת את התקווה הטובה ביותר לשינוי המגמה הפנימית הנוכחית, היא תהיה, במהותה, ממשלת ימין שלא תקדם פתרון של שתי מדינות.
במאמרו "ערב הבחירות בישראל: ישראל לא תשתנה מבפנים", טוען ד"ר מוסטפא ברגותי, מזכ"ל מפלגת היוזמה הלאומית הפלסטינית, שר ההסברה לשעבר ופעיל שלום לא אלים מוביל, כי הציפייה שהבחירות בישראל הקרובות יביאו שלום היא אשליה מסוכנת. הוא טוען כי הכחשת זכויות הפלסטינים השיטתית אינה ייחודית לבנימין נתניהו, אלא קונצנזוס בסיסי המשותף לאופוזיציה הפוליטית הציונית ולחברה הישראלית הרדיקלית מאוד לחץ בינלאומי נחוץ כדי להתקדם לקראת פתרון.
במאמר "הצורך במעורבות פוליטית עקרונית של מעבר מניהול סכסוכים לפתרון", טוענת ד"ר דלאל ס.עריקאט, פרופסור חבר לדיפלומטיה ויישוב סכסוכים באוניברסיטה הערבית-אמריקאית פלסטין (AAUP) , כי עשרות שנים של "ניהול סכסוכים" הדרגתי ודיאלוג שטחי נכשלו, ומחייבים מעבר אסטרטגי ומיידי לעבר פתרון סכסוכים.
במאמר "כיצד יכול האיחוד האירופי ליישם את תמיכתו הנחרצת בפתרון שתי מדינות ישראלי- פלסטיני?" ד"ר נמרוד גורן מתווה מפת דרכים פרגמטית וישימה למדיניות אירופית החל מקיץ .2026 הוא טוען כי בעוד שגורמים מקומיים הם המניעים העיקריים של שינוי, על האיחוד האירופי להעריך מחדש ולכוונן את תפקידו כדי לתמוך בהפחתת הסלמה, פתרון סכסוכים ועשיית שלום בפוליטיקה, בדיפלומטיה ובחברה האזרחית.
במאמר "שלושים שנה אחרי דייטון: מה שלום בוסניה יכול ומה הוא לא יכול להעניק לישראל- פלסטין", קלרה ולצ'ביץ' ליסינסקי, עמיתה בכירה במכון ניו ליינס וחוקרת אורחת באוניברסיטת ניו יורק, משתמשת ביום השנה ה30- להסכמי דייטון כדי לנתח מה תהליך השלום הבוסני יכול ללמד את קובעי המדיניות העובדים על הסכסוך הישראלי-פלסטיני. היא מציינת כי בעוד שדייטון עצר את המלחמה, הוא יצר מדינה מותשת, תלותית ומשותקת פוליטית וטוענת שבמקום לחקות את דייטון, כל מסגרת רצינית לישראל-פלסטין חייבת ללמוד מכישלונותיה ולבנות מערכת שנועדה להתפתח.
במאמר "צנזורה וצנזורה עצמית בישראל", ד"ר דניאל בר-טל, פרופסור אמריטוס באוניברסיטת תל אביב, מנתח את השורשים ההיסטוריים, את ההתפתחות ואת ההתעוררות המחודשת בעידן המודרני של הצנזורה הרשמית והצנזורה העצמית הלא-רשמית בחברה הישראלית. הוא טוען כי בעוד שהצנזורה היא מאפיין מובהק של משטרים סמכותניים, גם מוסדות דמוקרטיים עושים בה שימוש כדי להימנע מביקורת, להגביל את החובה לתת-דין-וחשבון ולשמר כוח פוליטי. המאמר סוקר תופעה זו לאורך מספר שלבים היסטוריים ותחומים חברתיים.
במאמר "מלחמות המזרח התיכון: עתיד הפעולה הצבאית וגורל ההסכמים", סמיר חוליילה – לשעבר מזכיר הממשלה הפלסטינית )2005–2006 (תת-שר במשרד הכלכלה והמסחר )1994–1997( וכיום מנכ"ל ארגון "פורטלנד טראסט" )Trust Portland – )מנתח את הפיכתה של המלחמה הדו-צדדית בעזה לסכסוך אזורי חסר תקדים. חוליילה טוען כי בעוד שהמלחמה נוצלה על ידי הנהגה ישראלית ימנית-קיצונית לקידום חזון התפשטות של "ארץ ישראל השלמה", חוסר היכולת להשיג ניצחונות צבאיים מכריעים הותיר את האזור בוואקום אסטרטגי רעוע.
במאמר "כשהאנושות בוגדת בכבודה שלה: השפלה, טראומה והחובה ליצור עולם של כבוד", ד"ר אוולין גרדה לינדנר – רופאה, פסיכולוגית ונשיאה-מייסדת של הארגון (Human Dignity and Humiliation Studies ) "מחקרים בנושא כבוד אנושי והשפלה( – מציגה מסגרת חברתית- פסיכולוגית מעמיקה להבנת ההסלמה הנוכחית באלימות. בהתבסס על למעלה מחמישה עשורים של עבודת שדה גלובלית באזורים מוכי מלחמה כגון רואנדה וסומליה, לינדנר טוענת כי פתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני מחייב חריגה מהפרדיגמות הפוליטיות והצבאיות המקובלות, ומעבר להתמודדות עם הזרמים הפסיכולוגיים העמוקים של השפלה וטראומה.
במאמר "מלחמה אינה פתרון", לוסי נוסייבה – מייסדת ויו"ר ארגון MEND (המזרח התיכון: אי- אלימות ודמוקרטיה( וחברת דירקטוריון ותיקה במספר ארגוני שלום בינלאומיים – מציגה ביקורת מעמיקה על תפיסות ביטחון מיליטריסטיות. תוך שימוש בדוגמאות היסטוריות, במחקרים מודרניים בתחום הביטחון ובתובנות חברתיות-פסיכולוגיות, נוסייבה טוענת כי מלחמה לעולם אינה יכולה לפתור סכסוכים פוליטיים, וכי ביטחון אמיתי יכול להיבנות רק באמצעות "ביטחון אנושי" ובנייה סבלנית של שלום משותף הניתן לדמיון.
ביקורות ספרים
בסקירת הביקורת של לוסי נוסייבה וגלית חזן-רוקם על ספרם של מעוז ינון ועזיז אבו-שרה "העתיד הוא שלום: מסע משותף בארץ הקודש", הן כותבות שהספר מציג את חלום השלום בין שני העמים כעתיד ממשי. עוצמת החלום היא פרי הכאב ששני המחברים חולקים. ינון איבד את הוריו ב7 באוקטובר בתקיפה הרצחנית של חמאס, ואבו-שרה איבד את אחיו כתוצאה מפציעה בתקיפת צה"ל ועינויים בכלא. המחברים מציגים את חזונם דרך מסע בתחנות חשובות במולדת המשותפת. גם כאבי העבר, השואה והנכבה הם חלק מהסיפור. ובכל זאת, הספר מציג חזון של תקווה לשני עמים.
בביקורת "חייו וכתביו של צופה ותיק בישראל ובפלסטין", לארי גרבר, לשעבר מנהל USAID בגדה המערבית/עזה, סוקר את אוסף המאמרים שפרסם יהודה לוקאץ' בשנת ,2025 "מאמר דעה: הרהורים על מלחמה ושלום במזרח התיכון ומעבר לו". הספר משמש כעדות היסטורית לחייו של לוקאץ' כמהגר יליד הונגריה, ותיק מלחמת יום כיפור, אקדמאי ומנהל חינוך בינלאומי. הספר אוסף 51 ממאמריו הקצרים שנכתבו בין השנים 1984 ו2026- בסדר כרונולוגי הפוך, תוך קטלוג הטרגדיות החוזרות ונשנות של האזור לצד יוזמות שמירת שלום כושלות.
בביקורת של פיטר אייזנשטט על "אדוארד סעיד: הפוליטיקה של אינטלקטואל אופוזיציונלי" מאת נובר הובספיאן, המושג המארגן המרכזי הוא המונח המוזיקלי "קונטרפונקט".. הקונטרפונקט, הנגזר ממוזיקה קלאסית ומזוהה בעיקר עם יוהאן סבסטיאן באך, מאופיין ב"בו-זמניות של קולות" וב"מורכבות מבוקרת" שבה שורות מרובות נשמרות בנפרד אך שלובות זו בזו בצורה מורכבת. אייזנשטט בוחן כיצד הובספיאן משתמש במסגרת זו כדי לבחון את חייו האישיים של אדוארד סעיד, את מחקריו האקדמיים פורצי הדרך ואת מערכת היחסים המורכבת עם הפוליטיקה הפלסטינית.
בביקורת "נקודת מבטו של פלסטיני על הציונות", יהודה לוקאץ' סוקר את התרגום האנגלי הראשון אי פעם של עבודתו האקדמית פורצת הדרך של סברי ג'רייס, "יסודות הציונות", שתורגמה ונערך על ידי בתו של ג'רייס, פידה ג'רייס. תרגום זה, שפורסם במקור בערבית בשני כרכים על ידי מרכז המחקר הפלסטיני בביירות, מוסד שג'רייס ניהל בעבר, מציג את המומחיות המשפטית וההיסטורית הנרחבת של ג'רייס לקהל בינלאומי רחב יותר.
בסקירתו על ספרו של מיכה ל. ספרי, "כאשר יונים מנסות: תנועת שלום עכשיו של ישראל ,1978-1983 עם אחרית דבר לעולם שלאחר ה7- באוקטובר", מתאר ראלף סליגר את העלייה ההיסטורית, המגבלות האסטרטגיות והמורשת העכשווית של תנועת השלום הבולטת ביותר בישראל.
מדור התרבות
מדור התרבות של (PIJ Issue Vol. 30 No. 1-2 )מוקדש לשירה שנכתבה בתגובה לטבח ה- 7 באוקטובר ולמלחמה בעקבותיו: שני שיריה האחרונים של המשוררת והמחנכת היבה אבו נדה המנוחה מעזה, שתורגמו על ידי פרופסור הודא פחראדין; שני שירים מאת פרופסור נתן וסרמן, חוקר באוניברסיטה העברית ומשורר; ועבודה של סאמר אבו הוואש, משורר ומתרגם פלסטיני המתגורר בברצלונה ופרסם שירה ותרגומים מן הספרות האנגלית.
מסמכים
סעיף המסמכים כולל קריאה דחופה לכוחות בינלאומיים לעצור את הפירוק הפיזי הבלתי הפיך של מדינה פלסטינית עתידית. למעלה מ470- פקידים אירופאים לשעבר בדרגים הגבוהים ביותר, דורשים מהאיחוד האירופי להטיל סנקציות ממוקדות כדי לחסום את מכרז ההתנחלות 1E של ישראל, ומזהירים כי דיור של 150000 מתנחלים שם יחצה את הגדה המערבית ויהרוס את הרצף הטריטוריאלי שלה. איום טריטוריאלי זה מחמיר בעקבות מסמך אזהרה בנושא זכויות אדם המפרט עלייה במספר העקירות בכפייה לפני הבחירות, שעמדה בממוצע על 17 איש מדי יום בתחילת ,2026 ובעקבות צמצום האוכלוסייה הממושך של מחנות הפליטים הצפוניים כתוכנית פוטנציאלית להעברה קבועה, מה שמוביל לקריאות דחופות להקים ערוץ תקשורת משותף להתרעה מוקדמת המקשר קהילות מושפעות ישירות למשימות דיפלומטיות. כדי לשבור את המבוי הסתום הזה, מנהיגי החברה האזרחית הישראלית והפלסטינית פרסמו במשותף את "קריאת פריז" למנהיגי ה7-G, וקראו להם לעצור את סיפוח הגדה המערבית, לאכוף הפסקת אש קבועה, לתמוך בבחירות פלסטיניות חופשיות ולמזג מסגרות בינלאומיות מגוונות למסלול יישום יחיד ומתואם.
הערת סיכום על תרומת הגליון
גיליון ,30 מס' 1 ו2- משמשים כתכנית אב רב-ממדית שנועדה להעביר מדיניות בינלאומית ומקומית מניהול סכסוכים לטווח קצר לפתרון פוליטי ארוך טווח המבוסס על זכויות. על ידי שילוב ניתוח משפטי, אסטרטגיה דיפלומטית, שיקום כלכלי, תובנות פסיכולוגיות ולקחים השוואתיים מסכסוכים אחרים, הגיליון מדגים כי שינוי משמעותי דורש פעולה מתואמת בין מוסדות, ממשלות וחברה אזרחית. הוא קורא לקובעי המדיניות להכיר בכך שהמסלול הנוכחי אינו בר קיימא וכי רק מחויבות מכוונת ועקרונית לסיום הכיבוש, השבת הכבוד ובנייה מחדש של הממשל יכולה למנוע פיצול נוסף ולפתוח דרך לשלום בר-קיימא.